טיפול תומך

בפרקים הקודמים תארנו את סיבוכי המחלה ואת דרכי הטיפול בה. כמו כן תארנו את תופעות הלוואי של הטיפולים עצמם.

סיבוכי המחלה וגם תופעות הלוואי חולפות בדרך כלל לאחר סיום הטיפול ועם הירידה בכמות המחלה. עם זאת חשוב בהם על מנת להקל על הסבל הגופני והנפשי הנגרם בגינם.

כאב

 הכאב הוא אחד הסיבוכים האופייניים למיאלומה נפוצה ולטיפול בה. הכאב יכול להיות קשור לפגיעות שונות של המחלה כמו פגיעה בעצמות, בכליות, בשרירים, בעצבים וכו'). לצד הטיפול במחלה חשוב לטפל גם בכאב.

הטיפול בכאבים חייב להיות מקצועי ויעיל, ניתן להיעזר גם במומחי כאב ופאליציה.

ניתן להיעזר בתרופות לשיכוך כאבים שאינן דורשות מרשם, כמו גם בתכשירים ממשפחת האופיאטים (מורפין וקודאין), תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי אפילפטיות המשמשות גם לשיכוך כאב  נוירופטי (ממקור עצבי).

עקב הנטייה של חולי מיאלומה לפגיעה כלייתית יש להימנע מנטילת תכשירים מקבוצת נוגדי דלקת לא סטרואידלים (NSAIDS)  למשל: איבופרופן,  אדויל, נורופן, אטופן, סלקוקסוב, וולטרן ועוד.

קנביס רפואי גם הוא יכול לסייע באיזון כאבים.

כמו כן, לחולים רבים מומלץ על טיפולים נוספים, לרבות פיזיותרפיה, פעילות גופנית סדירה, היפנוזה ושיטות ברפואה משלימה כמו דיקור סיני ועיסוי. כל אלו יכולים להקל על הכאבים.

לעיתים ניתן להעזר בטיפול קרינתי, או ניתוחי (קיפופלסטי).

  

נוירופתיה

נוירופתיה הינה פגיעה בעצבים הקטנים של הידיים והרגליים. בצורתה הקלה נגרמת תחושת נמלול, ירידה בתחושה ("כפפות" או "גרביים"), במקרים חמורים יותר נגרם כאב (אופי "שורף" ופייני) ואף הפרעה תפקודית מוטורית. במיאלומה לרוב נגרמת נוירופתיה כתופעת לוואי של תרופות (למשל ולקייד או תלידומיד). במקרים אלו יש לשקול להפחית מינון התרופה או אף להפסיקה. ניתן להיעזר בתרופות כמו ליריקה או סימבלטה, קנביס רפואי עשוי אף הוא להקל על התסמינים הנוירופתיים. לחולים עם נוירופתיה מסיבות אחרות (כמו סכרת למשל) נטיית יתר לסיבוך זה. חולים עם עמילואידוזיס עשויים לפתח נוירופתיה על רקע המחלה עצמה.

 

כאבי עצמות ונזקים לעצמות

כפי שהוסבר בפרק על הטיפול במיאלומה, נהוג לתת טיפול בארדיה או זומרה (ביספוספונטים) אשר תורם לחיזוק העצמות שהדלדלו ובמקביל גם להקלה על כאבי העצמות. לטיפול זה עלולות להיות תופעות לוואי, בהן נמק אפשרי לעצמות הלסת בפרט בעקבות פעולה כירורגית בחלל הפה (עקירה, השתלה, ניתוח חניכיים).

לכן יש לעדכן את רופא השיניים לפני תחילת הטיפול בארדיה / זומרה או בסמוך לאחר מכן ולוודא כי הוא מודע להשלכות הטיפול בביספוספונטים. יש לעבור בדיקת שיניים מקיפה במרפאת פה ולסת טרם תחילת הטיפול, ובמקרה הצורך להשלים עקירות וטיפולים פולשניים לפני תחילת הטיפול בביספוספונטים.

יש להקפיד לבצע בדיקות דם לרמות סידן וקריאטינין כדי לוודא שפעולת הכליות אינה נפגעת כתוצאה משימוש ממושך בתרופה. מומלץ לקחת תוסף ויטמיןD  וסידן (אלא אם יש היפרקלצמיה).

גם הקרנות ממוקדות המותאמות אישית לכל מטופל משמשות לעיתים לשיכוך כאבים והקטנת הנזק לעצמות.

במקרים של נזק קשה לעצמות ניתן לבצע ניתוחים אורטופדיים לתיקון העצם הפגועה, לרוב עצמות הגפיים או הגב, ולעתים גם לתיקון או הסרה של חוליות פגועות בעמוד השדרה. 

כאשר מדובר בנזק לחוליות ניתן להיעזר בטיפולים מורכבים יותר כמו: הזרקת דבק עצמות, בלון קיפו-פלסטי ועוד.

הזרקת דבק עצמות – (Bone Cement) לייצוב העצם, לתיקון שברי דחיסה ולקיבוע חוליות בעמוד השדרה שנוטות להתמוטט. במהלך הטיפול מוזרק הדבק, תחת הרדמה מקומית, אל החוליה הפגועה.

 קיפופלסטיה עם בלון (Balloon Kyphoplasty) – בהליך זה מחדירים סטנט גמיש דמוי בלון לתוך החוליה, מנפחים אותו עד שהעצם חוזרת לגודלה התקין. במצב זה מזריקים לעצם דבק עצמות.  

 

עייפות וחולשה

עייפות וחולשה אצל חולי מיאלומה יכולות להיות תוצאה של אנמיה המתפתחת כחלק מהתבטאות המחלה או  כתופעת לוואי של הטיפול.

הטיפול באנמיה הוא פשוט ויעיל. באנמיה קלה עד בינונית ניתן לטפל באמצעות תרופות ממשפחת האריתרופואטון (תכשירים: binocrit, eprex, recormon, aranesp) המזרזות את ייצור תאי הדם האדומים.

מה זה אנמיה? כדוריות דם אדומות? לימפוציטים?
אנמיה – מצב שבו אספקת החמצן לרקמות הגוף נמוכה. נגרם על ידי תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חוסר בכדוריות דם אדומות.
כדוריות דם אדומות – הם המרכיב העיקרי של הדם והם אחראים להעברת החמצן אל כל תאי הגוף ולסילוק הפחמן הדו חמצני מהם.
לימפוציטים – הם תאי הדם הלבנים, משלושה סוגים שונים, אשר ביחד מהווים את המערכת החיסונית. 

במקרים של אנמיה קשה נהוג לתת עירויי דם, בדרך כלל נותנים עירוי של כדוריות דם אדומות דחוסות, לאחר הוצאת התאים הלבנים ובדיקה לנוכחות וירוסים. בגלל שמערכת החיסון של חולי מיאלומה חלשה נהוג לתת מנות דם שעברו הקרנה כדי לוודא ששרידי הלימפוציטים שנותרו במנת הדם שניתנת, לא יתקפו את המטופל.

לעיתים עלולה להופיע עייפות וחולשה שלא כתוצאה מאנמיה, בפרט בימים שלאחר הטיפול, במיוחד לאחר טיפול בסטרואידים. תופעות אלה חולפות בדרך כלל ללא טיפול. חשוב להקדיש זמן למנוחה ולבצע פעילות גופנית מתונה ומותאמת.

 

חום ו/או עדות לזיהום

אצל חלק גדול מהחולים יש דיכוי של המערכת החיסונית, ירידה בייצור כדוריות הדם הלבנות ושל הנוגדנים התקינים  ונטייה להתפתחות זיהומים / חום אשר מטופלים באמצעות אנטיביוטיקה. תופעה זו יכולה להיות תוצאה של המחלה או בעקבות הטיפולים.

עם כל עדות של חום (מעל 38 מעלות) יש לפנות מיידית לייעוץ רפואי. בהתפתחות זיהום מטפלים באנטיביוטיקה על פי הצורך. השיקולים לתחילת אנטיוטיקה אצל חולי מיאלומה שונים מאשר אצל אנשים בריאים – והנטייה הינה להתחיל טיפול מהר יותר עקב חולשת המערכת החיסונית .

במידה וספירת הדם נמוכה מומלץ לתת טיפול על ידי גורמי גדילה מסוג G-CSF  (למשל:  נויפוגן) הגורמים להגברת ייצור תאי הדם הלבנים.

בנוכחות זיהומים קשים ובדיקות המצביעות על רמת נוגדים נמוכה באופן משמעותי, לעתים נותנים עירוי מרוכז של חלבוני מערכת החיסון (אימונוגלובולינים) לתוך הווריד (IVIg). העירוי ניתן במסגרת אשפוז יום, אחת לחודש, בהזלפה איטית. לפני הטיפול מבצעים בדיקה של רמות האימונוגלובולינים בגוף. אם יש חסר מוחלט של IgA , לא מבצעים את הטיפול מחשש לתגובה אלרגית קשה. 

 

מניעת זיהומים 

עקב הנטייה להתפתחות זיהומים מקובל לתת טיפול מניעתי:

זובירקס (=אציקלויר) – למניעת הדבקות בנגיף ההרפס זוסטר (שלבקת חוגרת), לחולים המטופלים בתרופות ממשפחת מעכבי פרוטואזום בכל תקופת הטיפול, וכן למשך שנה לאחר השתלה עצמית.

רספרים – למניעת התפתחות דלקת ריאות (מסוג "פנאומוציסטיס"), 2 – 3 פעמים בשבוע לחולים בטיפול בסטרואידים.

חיסונים נגד שפעת עונתית ונגד דלקת ריאות (פנאומווקס, פרבנר).

 

הפרעות מערכת העיכול 

הטיפולים השונים גורמים לא אחת להפרעות שונות במערכת העיכול. למשל: עצירות, צרבת, בחילה.

הפרעות אלו מטופלות בתרופות מתאימות כמו: אומפרדקס – לצרבת,  דופלקס, נורמלקס, לקסדין – לעצירות, פרמין, זופרן, סטרון – נגד בחילה.

 

טיפולים להפרעות במערכת הדם

מניעת היווצרות קרישי דם ופקקת בוורידים העמוקים

תרופות ממשפחת האימידים עלולות לגרום ליצירת קרישי דם ואף לפקקת בוורידים העמוקים. מקובל לתת טיפול  נוגד קרישה למניעה בהתאם לרמת הסיכון לקרישה. הטיפול המקובל: אספירין / קומדין / קלקסן. לעיתים ניתן לתת גם נוגדי קרישה מהדור החדש.

צמיגיות יתר בדם

העלייה ברמות החלבון החד שבטי בדם עלולה לגרום, במצבים נדירים, לתופעה של דם בעל צמיגיות גבוהה וזרימה איטית שנגרמת בעקבות העלייה בכמות החלבון החד שבטי בדם. הטיפול במצב הזה נעשה באמצעות תהליך שנקרא "פלזמה פרזיס"  (חילופי פלזמה). זהו תהליך שדומה לדיאליזה שבמהלכו מוציאים דם, מעבירים אותו סינון והחלפה של פלזמה, ואז מחזירים לגוף המטופל.

 

מעבר לטיפול בסימפטומים הספציפיים, יש מגוון אמצעים תומכים משלימים שיכולים לסייע להתמודד עם תופעות הלוואי השונות  ולשפר את איכות החיים. בין השאר :פעילות גופנית מותאמת אישית למצב, תזונה בריאה ותוספים, שינה טובה וצמצום המתחים באמצעים מגוונים.

יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי כל טיפול תומך שבכוונתכם לאמץ, כדי לוודא שאין תגובות בין תרופתיות ושאין סתירה בין הטיפולים השונים. 

להמשך לחץ כאן